Nuova pagina 1

חשבתי ועוד חשבתי------ מה אני צריכה לכתוב

ושאלתי את עצמי----- האם אכתוב על העבודות שלי?

או על המקום שאינו ידוע לי------------------

או על כל הצוות שעדיין לא מוכר לי

ההתלבטיות והתחושות גרמו לי שאני מבולבלת:

לכן היה חשוב לי לחשוב עלינו אנחנו ----אנחנו כבני אדם

אנו צריכים להיות יחד באותו מקום " רחוקים כל אחד ממקום מולדתו ממקום שהוא נולד וחי ועובד---אז איך?

וזה מה שקרה --- השיחות שהיו במשך השנה יצרו ביננו את המרקם היפה שעדיין לא נגמר ולא התחיל"

מרקם כל כך חזק --חלק—יפה—ועדין—חוטים כל כך ארוכים וחוטים קצרים מרקם שנתפר תפר אחרי תפר

כך אנחנו האמנים ----העבודות שלנו הן החוט הדק הארוך וגם הקצר המקשר בינינו והן המחטים והנעצים שיחברו בינינו וישזרו הגשר החזק שיגדל ויגדל עד אין סוף

בותינה אבו מלחם

I was wondering and thinking – what should I write,

Asking my self – should I write on my own creations?

On a place which is unknown to me –

Or on a group which I still not in familiar with ,

These indecision and feeling made me confused:

There for it was important for me to think of us as: “WE”, “WE” AS HUMAN BEINGS,

WE should be together in the same place but each one is far from his homeland, from the place he was born lived and worked – so how??

these conversations that we had during this year created this beautiful texture which still didn’t end , and yet began,

So powerfull, delicate beautifull and gentile texture , strings in all measures, texture which sawed stitch by stitch,

as the same as us the artists – our bond is our works - these long and short thin strings and these works will be the needles and the tacks, which will allow to construct a strong , solid bridge which will grow until infinity.

buthina abu milhem